קרפאס — הקצה הפראי של האי

כשיוצאים מפמגוסטה לכיוון צפון-מזרח, הכביש מצטמצם בהדרגה, הכפרים מתמעטים, ואחרי זמן מה נעלמים גם שלטי החוצות. הפרסומות למתחמי נופש חדשים, שליווו אתכם לאורך כל החוף, פשוט נפסקות. כאן מתחיל קרפאס — חצי אי ארוך וצר, הקצה המזרחי של האי וגם חלקו הפחות מפותח.

נוף ללא מתחמי נופש

חצי האי משתרע על כשמונים קילומטר, ורובו נמצא בתחום שמורה. אין כאן מתחמי מלונות ולא שורות של מיטות שיזוף, וגם לא בנייה בקנה מידה גדול — מעמד השמורה בולם את הפיתוח, והנוף נראה פחות או יותר כמו לפני חמישים שנה. לאורך החוף מתחלפים חופים ריקים וקטעים סלעיים, ופנימה — שדות, עצי זית וכמה כפרים שקטים, שביניהם אפשר לנסוע עשרים דקות בלי לפגוש איש. הנסיעה לקצה חצי האי אורכת כשעתיים וחצי מקירניה, ומעט פחות מפמגוסטה.

חמורי הבר

התושבים המפורסמים של קרפאס הם חמורי הבר. הם צאצאים של חיות בית שנעזבו כאן אחרי 1974, כשרוב הכפרים התרוקנו. מאז הם התרבו בחופשיות, והיום חיים כאן מאות. הם משוטטים חופשי, לעיתים קרובות ממש ליד הכביש, ומזמן התרגלו למכוניות — הם ניגשים בשלווה לחלון ומבקשים אוכל.

בדיוק משום כך עדיף לא להאכיל אותם. ההתרגלות למזון אנושי משנה את ההתנהגות שלהם ומלמדת אותם לעמוד על הכביש, וזה לא מסתיים טוב לא לחיות ולא לנהגים. מספיק לעצור, לצלם ממרחק בטוח ולהמשיך. סעו לאט, בעיקר בדמדומים — אז הם נמצאים על הכביש לרוב, וקשה מאוד להבחין בהם.

הכפרים של חצי האי

היישוב הגדול ביותר הוא דיפקרפאס, ביוונית ריזוקרפאסו. זה אחד מהמקומות המעטים בצפון שבו חיה עד היום קהילה יוונית קטנה — כמה מאות איש, עם כנסייה ובית ספר משלהם. קרוב יותר לפמגוסטה נמצאת יניארנקוי, המרכז השני של חצי האי, עם חנויות ותחנת דלק. בשני הכפרים עומדים בתי אבן ישנים, ובכיכר יושבים גברים ליד בית הקפה כבר מוקדם בבוקר. אוכלים במסעדות קטנות שמבשלות את מה שיש אותו יום — בדרך כלל בשר על האש, סלט ולחם ביתי. לעיתים קרובות אין תפריט, פשוט שואלים מה יש. משלמים במזומן, בלירות טורקיות, ואנגלית מספיקה רק בחלק — אבל האנשים אדיבים ותמיד מסתדרים בתנועות ידיים.

מנזר אפוסטולוס אנדראס

ממש בסוף הכביש, במקום שבו אין לאן להמשיך, עומד מנזר אפוסטולוס אנדראס. זהו אחד מאתרי העלייה לרגל החשובים באי, ומגיעים אליו מאמינים משני צידי קו החלוקה. לאחר שיפוץ יסודי שנמשך כמה שנים הוא פתוח שוב ובמצב טוב. בפנים מחכים לכם איקונוסטאסיס ושקט שאחרי שעתיים של נהיגה נראה כמעט לא מציאותי. מתחת למנזר נובע מעיין קטן — על פי האגדה הכה כאן השליח אנדראס בסלע כדי שלאנשי הספינה יהיה מה לשתות, והמים נחשבו למשיבי ראות. אנשים ממלאים ממנו בקבוקים עד היום.

החופים של קרפאס

המוכר ביותר הוא Golden Beach — כמה קילומטרים של חול זהוב עם דיונות אמיתיות, שגם באוגוסט תפגשו בו לכל היותר כמה עשרות אנשים. שקט וקטן ממנו הוא מפרץ Ronnas בצד הצפוני. תשתית כמעט ואין: ליד Golden Beach עומדים כמה בתי עץ, ובשאר המקומות גם לא זה — צל, מגבת ומים מביאים מהבית. הקרקעית יורדת במתינות והחול ממשיך גם במים, אבל הים הפתוח גועש יותר מהמפרצים שליד קירניה. בחופים האלה מקננות צבי ים, ולכן בקיץ קטעים מסוימים סגורים בלילה והקינים מסומנים ביתדות — הקיפו אותם ואל תאירו עליהם.

טבע לאורך השנה

באביב קרפאס משתנה. במרץ ובאפריל פורחים כאן יותר מארבעים מינים של סחלבי בר, רבים מהם גדלים רק בקפריסין, וכדאי לחפש אותם בשולי השדות. חצי האי הוא גם תחנה חשובה לציפורים נודדות, החולפות כאן באביב ובסתו בין אירופה למזרח התיכון. וכשהאורות בכפרים נכבים, נפתחים מעל קרפאס שמיים ללא זיהום אור — מהאחרונים מסוגם באגן הים התיכון. אם תישארו עד הערב, כדאי לעצור בדרך עפר ופשוט להקשיב רגע לשקט.

איך להתכונן

כדאי לצאת לקרפאס מוקדם בבוקר ולהקצות יום שלם, לא טיול של אחר הצהריים. תחנות דלק מעטות, אז מלאו דלק עוד בפמגוסטה. קחו איתכם אוכל ומים, משום שמסעדות יש רק בכמה כפרים, ומחוץ לעונה הן עלולות להיות סגורות. בכבישים הראשיים מכונית רגילה מספיקה, אבל לכמה חופים הקטע האחרון עובר בדרך עפר — צפו לנסיעה איטית. הקליטה נעלמת מדי פעם — הורידו מפה לטלפון מראש.

כדאי לראות את קרפאס גם אם אתם מחפשים בית בצפון קפריסין: הוא מראה איך נראה האי לפני שהחלה הבנייה. בבחירת המיקום נשמח ב-CyprusGlobal לעזור.