קירניה — העיר שלמרגלות ההרים

מי שמגיע לקירניה בכביש מניקוסיה לא רואה את העיר מתגלה בהדרגה. הכביש חוצה אוכף בהרים, ולפתע כל החוף נפרש למטה: ים כחול עד האופק, גגות שטוחים בין דקלים, וממש ליד המים — הגוש הכהה של המצודה. קירניה, בטורקית גירנה, היא הקטנה משלוש הערים הגדולות של צפון קפריסין — ורוב האנשים שמכירים את האי יאמרו שגם היפה ביותר.

נמל בצורת פרסה

לב העיר הוא הנמל העתיק — פרסת אבן צרה שהביזנטים, ואחריהם הוונציאנים, בנו כך שתגן על הסירות מפני רוח הצפון. היום עוגנים בו כמה סירות דייג, ספינות לטיולי יום ויאכטות של אנשים שעצרו כאן בדרך לתורכיה. לאורך כל הקשת הפנימית יושבות מסעדות בקומות הקרקע של מחסני המכס הישנים; מעל הדלתות עוד ניתן לראות את זיזי האבן שעליהם נתלו פעם גלגלות לפריקת חרובים. מהם התפרנסה קירניה במשך מאות שנים.

יש שתי שעות ביום ששווה להגיע בהן. בשמונה בבוקר הרציף ריק, הדייגים מנקים רשתות והמים שקטים כל כך עד שכל המצודה משתקפת בהם. והשעה שלפני השקיעה, כשהאור נופל מהצד על חומות האבן וכל הפרסה מצהיבה. ביניהם, בצהריים של יולי, חם וריק.

המצודה ואוניית המסחר העתיקה בעולם

את צדו המזרחי של הנמל סוגרת המצודה. את הביצור הראשון הקימו כאן הביזנטים במאה השביעית נגד פשיטות ערביות, בני לוזיניאן הרחיבו אותו בימי הביניים, והוונציאנים הוסיפו לו במאה ה-16 בולוורדים נמוכים ומשופעים — אז כבר בנו נגד תותחים, לא נגד חיצים. אפשר להקיף את החומות כולן; מהפינה הדרום-מערבית נשקף המבט הטוב בעיר אל הנמל.

אבל בפנים נמצא הדבר שבגללו אנשים טסים מקצה העולם. באולם ממוזג מונחת גופתה של אוניית מסחר יוונית שטבעה כקילומטר מהחוף בסביבות שנת 300 לפנה״ס. צוללנים גילו אותה ב-1965, העלו אותה חלק אחר חלק והרכיבו מחדש. כ-60 אחוזים מגוף האונייה שרדו — זו אוניית המסחר המשומרת ביותר מהעת העתיקה. איתה הועלה גם המטען: יותר מארבע מאות אמפורות יין, אבני ריחיים ששימשו כמשקולת איזון ושקדים שעדיין בכדי החרס.

הסמטאות שמעל לנמל

מאחורי שורת המסעדות העיר מטפסת במורד והרחובות מצטמצמים לרוחב של מכונית אחת. זו שכונה מהתקופה העות'מאנית והבריטית: בתים עם חצרות פנימיות, תריסי עץ, פה ושם צריח או אולם כנסייה לשעבר שהוסב למסגד. יש כאן חנויות תבלינים, ספר, שני-שלושה מלונות קטנים בבתים משופצים. זה לא מוזיאון פתוח — גרים שם.

קצת רחוק יותר מהים קירניה היא עיר עובדת רגילה: בנקים, מאפיות, שוק פירות וירקות, סטודנטים. בניגוד לעיירות הנופש שבחוף המזרחי, החיים כאן לא נעצרים גם בינואר. החורף מתון, כחמש-עשרה מעלות ביום, ורוב העסקים בנמל פתוחים כל השנה.

הרים ממש מעל הגגות

מאחורי העיר ניצב רכס בשפרמאק, ביוונית פנטדקטילוס — בשתי השפות המשמעות היא „חמש אצבעות”, על שם רכס סלע שמהמזרח אכן נראה כמו יד. רצועת הגיר רחבה רק כמה קילומטרים, אבל תלולה: ממישור החוף היא מטפסת למעלה מאלף מטר. משמעות הדבר: עשרים דקות מהעיר ואתם על כביש הרים בין אורנים, עם מבט לשני הכיוונים בבת אחת — בצפון הים, בדרום מישור ניקוסיה.

למעלה עוברים שבילים מסומנים ושם ניצבת מצודת סנט הילריון, שאליה אפשר לנסוע כמעט עד השער. לא רחוק משם נמצא גם מנזר בלאפאיס — יש לו סיפור משלו, וכתבנו עליו במאמר על היסטוריית האי.

חופים ממערב וממזרח

בעיר עצמה לא רוחצים — החוף כאן סלעי ובנוי. החופים מתחילים מעט מעבר לגבול העיר, בשני הכיוונים. מערבה, לעבר אלסנג'אק וקאראוג'לאנוג'לו, משתרעת שורה של חופים קטנים בתשלום עם מיטות וברים; הקרקעית בדרך כלל חולית עם מדפי סלע, והנסיעה אורכת עשר עד עשרים דקות. מזרחה, מעבר למרינה ולכיוון צ'אטאלקוי ואסנטפה, החוף פראי יותר והחופים ארוכים וריקים יותר. כחצי שעה מזרחה שוכן אלאגאדי, מקטע מוגן שבו בוקעים בקיץ צבי ים.

מידע מעשי

מנמל התעופה ארג'אן הנסיעה לקירניה אורכת כ-40 דקות ברכב, בכביש העוקף של ניקוסיה. לניקוסיה עצמה פחות מחצי שעה, לפמגוסטה כשעה.

אל תוך הנמל העתיק אי אפשר להיכנס ברכב, ומוטב כך. חנו בחניון בתשלום ליד המצודה או לאורך שדרת החוף שמעל לעיר העתיקה, ואת השאר לכו ברגל — מכל מקום זה חמש דקות. בערבי הקיץ ובסופי שבוע החניונים מתמלאים, אז הגיעו מוקדם. היפה ביותר כאן בסוף אפריל ובאוקטובר: הים עדיין חם, המדרונות ירוקים, ובנמל אפשר למצוא שולחן בלי לחכות.

אם קירניה מעניינת אתכם גם כמקום מגורים, נשמח להראות לכם מה זמין כרגע בעיר ובכפרים שלמרגלות ההרים — פנו אלינו ב-CyprusGlobal.